אהרון דוד גורדון
ו‘ בסיון תרט"ז – כ"ד בשבט תרפ"ב
2.6.1856 – 22.2.1922
איש העלייה השנייה, חלוץ והוגה דעות, איש מופת ואב רוחני, ממעצבי דרכה וערכיה של ראשית התיישבות הציונית המתחדשת.
אהרון דוד גורדון נולד בכפר טרויאנו בחבל פודוליה שבאוקראינה, בן יחיד למשפחה דתית אמידה, שהעניקה לו חינוך יהודי מסורתי. בבגרותו הרחיב את השכלתו ורכש שפות שונות בלימוד עצמי.
בגיל צעיר נישא לבת דודו, פייגיל טרטקוב, ונולדו בתו יעל ובנו יחיאל-מיכל.
התפרנס כפקיד אחוזה, למורת רוחו. ביתו שימש כבית ציוני פעיל וכבר שם בלט בדמותו החינוכית הכובשת וכפעיל בקהילה.
רק בשנת 1904 כשהיה בן 48 שנה הגשים את שאיפתו לעלות לארץ. למרות גילו המבוגר וחולשתו הפיסית, הקפיד להתפרנס כפועל בלבד וחלק את סבלם של הפועלים בארץ בזמן ההוא: חלה בקדחת, היה לעיתים מחוסר עבודה, נפצע בהתקפה של פורעים ערבים וסבל רעב.
את כתיבתו היה עושה בלילות ולא הסכים לקבל עבורה שכר, אף כי חלקה התפרסם בעיתוני התקופה.
ערכיו שייכים לתפיסה פילוסופית של אנשי –רוח באירופה במאה ה- 19, ששאפו לתקן את העולם על ידי תיקון נפש היחיד, ודגלוּ בחזרה אל הפשטות, הטבעיות ועבודת האדמה. א. ד. גורדון שילב ערכים אלה עם עולם התנ"ך, החסידות והקבלה, הלקוחים מעולמו הדתי.
במרכז משנתו עמדה תפיסת ערך העבודה כתכלית האדם, במיוחד עבודת-האדמה, הקושרת את האדם לאדמה, לטבע ולבריאה כולה. הוא הטיף לשילוב עבודת כפיים ועבודה רוחנית ובאורח חייו הגשים את האחדות בין ה"תורה" ובין החיים, והיה דוגמה לכך שבחיי עמל ועבודה טמונים התעלות והתרוממות הנפש.
ערך מרכזי נוסף בתפיסתו הוא אחריותו של האדם כלפי הבורא בשמירה על הטבע ואי-ניצולו. כמטיף למחשבה מודרנית זו נחשב א. ד. גורדון ל"אקולוג" הציוני הראשון ומן הראשונים בעולם שהעלה ערך זה על נס.
באישיותו המיוחדת, בפשטות הליכותיו ובדוגמה האישית השפיע רבות על בני דורו ושימש כאב רוחני לפועלים וכמקור לתמיכה, עצה ועידוד. השפעתו התרחבה גם מעבר לגבולות הארץ ובשנות העשרים הוקמה על שמו תנועת הנוער "גורדוניה". רבבות בני נוער התחנכו במסגרת התנועה לאור דמותו וערכיו והיוו מרכיב נכבד בין העולים לארץ.
בשנותיו האחרונות חי בקבוצת דגניה א‘ שעם מייסדיה קיים קשר אמיץ ורב-שנים, והשפיע רבות על דרך חייהם הייחודית בהתיישבות. גם כאן הקפיד לחיות כאחד מן השורה ולעבוד בחקלאות.
בהיותו כבן 66 שנה נפטר ממחלה ממארת, ונקבר בחלקת המייסדים בבית הקברות שבדגניה.
ו‘ בסיון תרט"ז – כ"ד בשבט תרפ"ב
2.6.1856 – 22.2.1922
איש העלייה השנייה, חלוץ והוגה דעות, איש מופת ואב רוחני, ממעצבי דרכה וערכיה של ראשית התיישבות הציונית המתחדשת.
אהרון דוד גורדון נולד בכפר טרויאנו בחבל פודוליה שבאוקראינה, בן יחיד למשפחה דתית אמידה, שהעניקה לו חינוך יהודי מסורתי. בבגרותו הרחיב את השכלתו ורכש שפות שונות בלימוד עצמי.
בגיל צעיר נישא לבת דודו, פייגיל טרטקוב, ונולדו בתו יעל ובנו יחיאל-מיכל.
התפרנס כפקיד אחוזה, למורת רוחו. ביתו שימש כבית ציוני פעיל וכבר שם בלט בדמותו החינוכית הכובשת וכפעיל בקהילה.
רק בשנת 1904 כשהיה בן 48 שנה הגשים את שאיפתו לעלות לארץ. למרות גילו המבוגר וחולשתו הפיסית, הקפיד להתפרנס כפועל בלבד וחלק את סבלם של הפועלים בארץ בזמן ההוא: חלה בקדחת, היה לעיתים מחוסר עבודה, נפצע בהתקפה של פורעים ערבים וסבל רעב.
את כתיבתו היה עושה בלילות ולא הסכים לקבל עבורה שכר, אף כי חלקה התפרסם בעיתוני התקופה.
ערכיו שייכים לתפיסה פילוסופית של אנשי –רוח באירופה במאה ה- 19, ששאפו לתקן את העולם על ידי תיקון נפש היחיד, ודגלוּ בחזרה אל הפשטות, הטבעיות ועבודת האדמה. א. ד. גורדון שילב ערכים אלה עם עולם התנ"ך, החסידות והקבלה, הלקוחים מעולמו הדתי.
במרכז משנתו עמדה תפיסת ערך העבודה כתכלית האדם, במיוחד עבודת-האדמה, הקושרת את האדם לאדמה, לטבע ולבריאה כולה. הוא הטיף לשילוב עבודת כפיים ועבודה רוחנית ובאורח חייו הגשים את האחדות בין ה"תורה" ובין החיים, והיה דוגמה לכך שבחיי עמל ועבודה טמונים התעלות והתרוממות הנפש.
ערך מרכזי נוסף בתפיסתו הוא אחריותו של האדם כלפי הבורא בשמירה על הטבע ואי-ניצולו. כמטיף למחשבה מודרנית זו נחשב א. ד. גורדון ל"אקולוג" הציוני הראשון ומן הראשונים בעולם שהעלה ערך זה על נס.
באישיותו המיוחדת, בפשטות הליכותיו ובדוגמה האישית השפיע רבות על בני דורו ושימש כאב רוחני לפועלים וכמקור לתמיכה, עצה ועידוד. השפעתו התרחבה גם מעבר לגבולות הארץ ובשנות העשרים הוקמה על שמו תנועת הנוער "גורדוניה". רבבות בני נוער התחנכו במסגרת התנועה לאור דמותו וערכיו והיוו מרכיב נכבד בין העולים לארץ.
בשנותיו האחרונות חי בקבוצת דגניה א‘ שעם מייסדיה קיים קשר אמיץ ורב-שנים, והשפיע רבות על דרך חייהם הייחודית בהתיישבות. גם כאן הקפיד לחיות כאחד מן השורה ולעבוד בחקלאות.
בהיותו כבן 66 שנה נפטר ממחלה ממארת, ונקבר בחלקת המייסדים בבית הקברות שבדגניה.